חשיבות הכתיבה בכתב יד להתפתחות קוגנטיבית של לומדים בבתי ספר ובמערכות חינוך

הכתיבה בכתב יד חשובה לאין ערוך להתפחות קוגניטיבית של ילדים ולומדים מאשר כתיבה דיגיטלית טוענת המומחית לרפואת ילדים PERRI KLASS, M.D , בסקירת המחקרים שליקטה וריכזה בעיתון ניו יורק טיימס ,יוני 2016.
כתיבה בכתב יד אינה מיומנות מוטורית אלא מיומנות קוגנטיבית. ילדים בביה”ס וסטודנטים הכותבים בכתב יד מעוררים את האזורים הקוגנטיביים במוח המטפחים תכנון וחשיבה והתוצאה היא התפתחות טובה של השפה (NYT 2016).

מחקרים גילו שכתיבה בכתב יד דווקא מחדדת את הזיכרון באופן משמעותי. למשל, תלמידות שמסכמות שיעורים בכתב יד הפגינו ביצועים והישגים טובים יותר במבחנים לעומת אלו שהקלידו במחשב. הכתיבה הביאה להן יתרון באגירת מידע וחשיבה על רעיונות חדשים ויצירתיים. פסיכולוגים מסבירים זאת משום שכתיבה דורשת תשומת לב ומחשבה גדולה יותר מאשר הקלדה במחשב.
על פי הסטנדרטים המקובלים כיום ברוב מדינות ארה”ב, ילדים לומדים לכתוב בכתב יד בגן הילדים ובכיתה א’, ולאחר מכן מערכת החינוך שמה דגש על רכישת מיומנות בעזרת מקלדת. אך פסיכולוגים וחוקרי מוח טוענים כי מוקדם מדי להכריז על כתיבה ביד כדבר שעבר זמנו. מחקרים חדשים מצביעים על כך שקיימים קשרים עמוקים בין כתיבה ביד לבין היבטים שונים של חינוך והתפתחות.

ילדים שרוכשים תחילה מיומנות בכתיבה ביד לומדים לקרוא מהר יותר, ובנוסף הם נהנים מיתרון מבחינת יכולתם ליצור רעיונות ולאגור מידע. “כשאנחנו כותבים מופעל אוטומטית מעגל עצבי ייחודי”, אומר סטניסלס דאן, פסיכולוג בקולג’ הצרפתי שבפריז. “נראה שהמעגל ממלא תפקיד שלא היינו מודעים לו והלימוד נהיה קל יותר”, הוא מוסיף (NYT 2014).
על פי הסטנדרטים המקובלים כיום ברוב מדינות ארה”ב, ילדים לומדים לכתוב בכתב יד בגן הילדים ובכיתה א’, ולאחר מכן מערכת החינוך שמה דגש על רכישת מיומנות בעזרת מקלדת. אך פסיכולוגים וחוקרי מוח טוענים כי מוקדם מדי להכריז על כתיבה ביד כדבר שעבר זמנו. מחקרים חדשים מצביעים על כך שקיימים קשרים עמוקים בין כתיבה ביד לבין היבטים שונים של חינוך והתפתחות.

ילדים שרוכשים תחילה מיומנות בכתיבה ביד לומדים לקרוא מהר יותר, ובנוסף הם נהנים מיתרון מבחינת יכולתם ליצור רעיונות ולאגור מידע. “כשאנחנו כותבים מופעל אוטומטית מעגל עצבי ייחודי”, אומר סטניסלס דאן, פסיכולוג בקולג’ הצרפתי שבפריז. “נראה שהמעגל ממלא תפקיד שלא היינו מודעים לו והלימוד נהיה קל יותר”, הוא מוסיף.
מחקר מ–2012 שנוהל על ידי קרין ג’יימס, פסיכולוגית מאוניברסיטת אינדיאנה, מספק חיזוק לתפיסה זו. החוקרים הציגו בפני ילדים שטרם למדו קרוא וכתוב צורה כלשהי וביקשו מהם לשחזר אותה באחת משלוש דרכים: לשחזר את הצורה על גבי נייר ובו קווי מתאר מקווקווים; לצייר אותה על נייר לבן ריק; או להקליד אותה במחשב. לאחר מכן החוקרים סרקו את מוחם והראו להם שוב את האות או הצורה. החוקרים מצאו שבקרב הילדים שציירו את האות בקו חופשי ניכרה עלייה בפעילות בשלושה אזורים במוחם, שבדרך כלל פעילים אצל מבוגרים כשהם קוראים וכותבים. מנגד, אצל ילדים שהקלידו את האות או העתיקו אותה, לא נמצאה השפעה דומה.
השפעות הכתיבה ביד אינן מתמצות רק בשיפור הזיהוי של אותיות. במחקר שבדק ילדים בכיתות ב’ עד ה’, מצאה וירג’יניה ברנינגר, פסיכולוגית מאוניברסיטת וושינגטון, כי כשילדים כותבים טקסט בכתיב הם מפיקים מלים רבות יותר בקצב מהיר יותר מאשר בכתיבה במקלדת, וגם מביעים יותר רעיונות. שני הפסיכולוגים פאם מולר מפרינסטון ודניאל אופנהיימר מאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג’לס, דיווחו כי בניסויים שערכו במעבדה ובכיתות לימוד נמצא שסטודנטים שרשמו הערות להרצאות בכתב יד למדו טוב יותר מסטודנטים שהקלידו את הערות (NYT 2014).

דילוג לתוכן